פלסטינים הם ערבים

ההגדרה "פלסטינים" מתייחסת לערבים שהיו תושבי ארץ ישראל המנדטורית, או צאצאיהם. ההיסטוריה הפלסטינית כרוכה בקשר הדוק לתולדות הציונות, ובשל המאבק בין שני העמים על השליטה בארץ ישראל, חיים כיום פלסטינים במקומות שונים בעולם. כ-1.5 מיליון פלסטינים הם אזרחי מדינת ישראל. הם מכנים את עצמם בעיקר "ערביי 48" בעוד היהודים נוהגים לכנותם "ערביי ישראל". במזרח ירושלים חיים כ-300 אלף פלסטינים תחת ריבונות ישראלית (שאינה מוכרת בעולם), במעמד של תושבי קבע. בגדה המערבית חיים בין 1.5 ל-2.5 מיליון פלסטינים, רובם בתוך הרשות הפלסטינית, והשאר תחת שלטון צבאי ישראלי. כ-1.7 מיליון פלסטינים חיים בעזה, תחת שלטון תנועת חמאס. מאות אלפי פלסטינים חיים כפליטים וכצאצאי פליטים במדינות ערב, ומאות אלפים אחרים הם מהגרים בעולם. השאיפה הלאומית הפלסטינית לעצמאות בגדה המערבית וברצועת עזה זוכה לתמיכה רחבה בעולם, אולם ציבור רחב בישראל אינו מכיר בזכותם של הפלסטינים למדינה או שהוא חושש כי צעד כזה הוא רק שלב בהשתלטות פלסטינית על כל שטחי ארץ ישראל.

נקודות ציון מרכזיות ביחסי הציונות והפלסטינים: 1879 – תחילת העלייה הציונית הראשונה. 1917 – הצהרת בלפור: הכרה בריטית בזכותו של העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל. מאורעות תרפ"ט, 1929 – התקפה כלל-ארצית ראשונה של ערבים על יהודים. מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1939-1936), המרד הערבי הגדול – מאבק לאומי מאורגן של הפלסטינים נגד השלטון הבריטי והציונות. עם פרוץ המרד מינו הבריטים את ועדת פיל, הראשונה להציע פתרון של שתי מדינות. 1947 – האו"ם מאשר את תוכנית החלוקה: מדינה יהודית ומדינה ערבית בארץ ישראל. 1948 – בפי היהודים: מלחמת העצמאות והקמת המדינה; בפי הפלסטינים: נאכבה (אסון). במלחמה עזבו את ארץ ישראל כ-700 אלף ערבים. רק מיעוטם הורשו לחזור, והרוב הפך לפליטים בארצות השכנות. 1964 – הקמת אש"ף, ארגון הגג לתנועה הלאומית הפלסטינית, בהנהגת תנועת פתח. היו"ר הבולט של אש"ף היה יאסר ערפאת. 1967 – מלחמת ששת הימים: ישראל כובשת את הגדה המערבית מידי ירדן ומוסיפה לשליטתה מאות אלפי פלסטינים. 1968 – תחילת ההתנחלות היהודית ביהודה ושומרון. 1989 – פרוץ האינתיפאדה הראשונה, התקוממות פלסטינית נגד השלטון הישראלי בגדה המערבית וברצועת עזה. 1993 – חתימת הסכם אוסלו הראשון: הכרה הדדית היסטורית בין ישראל לאש"ף. ההסכמים העוקבים הקימו את הרשות הפלסטינית שקיבלה לשליטתה יותר ממחצית משטחי הגדה המערבית. 2000 – כישלון ועידת קמפ דייוויד בין אהוד ברק לערפאת, בניסיון להגיע להסכם קבע. כעבור שלושה חודשים פרצה האינתיפאדה השנייה, שאופיינה באלימות קשה משני הצדדים: פיגועי התאבדות וירי רקטות מהצד הפלסטיני, בעוד ישראל השתלטה מחדש על הערים הפלסטיניות. האינתיפאדה הפכה את תנועת חמאס האיסלאמית לכוח המוביל בציבור הפלסטיני. אירועי אוקטובר 2000 – הפגנות מחאה של פלסטינים אזרחי ישראל דוכאו בירי. 2005 – תוכנית ההתנתקות הישראלית מרצועת עזה. 2007 – השתלטות חמאס על רצועת עזה. ישראל הטילה סגר על הרצועה. 2008 – בתגובה להתחדשות ירי הקסאם מעזה, יוצאת ישראל למבצע עופרת יצוקה. 2009 – עליית נתניהו לשלטון והפסקת המשא ומתן. 2011 – פנייה פלסטינית לאו"ם במטרה להשיג הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית בגבולות 67' שבירתה ירושלים, בלי משא ומתן עם ישראל.